פסק-דין בתיק ע"א 2018/08

1.      בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם (השופט ר' כרמל) מיום 21.11.07, הדוחה בקשה שהגישו המערערים לפטור מתשלום אגרה בת"א 9475/07 (בש"א 7028/07).

2.      המערער 1 (להלן: המערער), אזרח ותושב ישראל, והמערערת 2 (להלן: המערערת), חברה פרטית הרשומה בישראל, בשליטתו של המערער, הגישו נגד המשיבים, מדינת אוקראינה ואחרים (להלן: המשיבה), תביעה לתשלום סך של 46,300,000 ש"ח. התביעה הוגשה בגין נזקים והפסדים שנגרמו למערערים, לטענתם, כתוצאה מהחרמת ארבעה מפעלים (בית חרושת לקפה, מפעל לייצור משקאות חריפים מורשים, בית חרושת לריהוט ומפעל לאריזת מוצרי מזון) שהקימו על אדמת אוקראינה בשנים 1996-1997 בהשקעה מקורית של 2.2 מיליון דולר ארה"ב.

על פי האמור בכתב התביעה, המפעלים הוקמו במסגרת הסכם בין מדינת ישראל ומדינת אוקראינה בדבר הקידום וההגנה המשותפת של השקעות זרות, שנחתם בשנת 1994 (להלן: ההסכם בין ישראל ואוקראינה), ובהתאם לחוק האוקראיני בנושא השקעות חוץ (להלן: חוק השקעות חוץ) (ההסכם והחוק, בנוסחיהם באנגלית, צורפו לכתב התביעה). זאת, לאחר מגעים שונים שהתקיימו בין המערער לבין הקונסול של אוקראינה בישראל באמצע שנת 1996.

המדובר בתביעה המוגשת על ידי המערערים זו הפעם השלישית. בפעם הראשונה הוגשה תביעה לתשלום פיצויים בסך 2.2 מיליארד ש"ח (ת"א 7274/05), ובפעם השניה בסך כ- 840 מיליון ש"ח (ת"א 8298/06). שתי התביעות נמחקו בשל אי תשלום אגרה. כאמור בפתח הדברים, הפעם הועמד סכום התביעה על סך של 46,300,000 ש"ח. המערערים הקטינו את סכום התביעה מפעם לפעם כאמור, לאחר שבקשות שהגישו ביחס לכל אחד מכתבי התביעה לקבלת פטור מתשלום אגרה נדחו. כך נדחו גם בקשה לעיון חוזר ביחס להחלטה שלא לפטור מאגרה באשר לכתב התביעה הראשון (בש"א  2472/05) וערעור על ההחלטה שלא לפטור מאגרה באשר לכתב התביעה השני (ע"א 9512/06). המערערים אף הגישו לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין שדחה את ערעורם על ההחלטה השניה בבקשה לפטור מאגרה (רע"א 430/07), אשר נדחתה אף היא (להלן: החלטת בית המשפט העליון). בהחלטתו מושא הערעור דנן נדרש כבוד הרשם באריכות לתוכנם של הליכים אלה.

הנה כי כן, זוהי הפעם השביעית, בה נדונה בקשתם של המערערים לפטור מתשלום אגרה בגין תביעה באותה עילה, כאשר סכום התביעה מוקטן מפעם לפעם.

יצוין, כי בפעמיים הקודמות בהן הוגשה התביעה, הורכב סכומה אף מתביעה לפיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים שנגרמו למערער כתוצאה מניהול הליך שווא פלילי נגדו על ידי המשיבה, במהלכו היה כלוא ונתון לעינויים, כך על פי הטענה. אף בתביעה דנן מפורטת אותה מסכת עובדתית הנוגעת להליך השווא הפלילי ולעינויים שחווה המערער, אולם במסגרת כתב התביעה תובעים המערערים פיצוי אך בגין הנזקים וההפסדים הממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהחרמת ארבעת המפעלים שהקימו באוקראינה.

לפני שנקטו הליכים משפטיים בישראל, יזמו המערערים הליכים שונים בבתי המשפט של אוקראינה וכן בפני מוסד בוררות שנקבע בהסכם בין ישראל ואוקראינה, אשר השתלשלותם מתוארת בכתב התביעה על צרופותיו. לטענת המערערים, הליכים אלה נחסמו בפניהם, ייתכן שלא כדין, ועל כן לא מוצו. עוד הגישו המערערים, עובר לייזום הליכים משפטיים בישראל, תביעה לבית הדין האירופי לזכויות אדם אשר בצרפת (HCHR). ביום 30.3.04 ניתן בתביעה זו פסק דין (להלן: פסק הדין הזר), המכיר בפגיעה מסוימת שנפגע המערער בידי המשיבה ובעינוי דין שסבל בקשר עם ההליך הפלילי שנוהל נגדו, ללא קשר לפגיעה הנטענת כתוצאה מהחרמת המפעלים (כך גם על פי האמור בהחלטת בית המשפט העליון).

3.      לאחר עיון בכלל החומר המונח לפני, לרבות בכתב התביעה על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה, כי אף בזו הפעם אין לפטור את המערערים מתשלום האגרה, ולפיכך דין הערעור להידחות. להלן אבאר עמדתי.

4.      על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007, רשאי בית משפט לפטור מתשלום אגרה באופן מלא או חלקי, אם הוכח לפניו כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה.

כמפורט בהחלטתו, ראה כבוד הרשם לדחות את בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה מן הטעמים שלהלן. נקבע, כי ספק אם המערערים העמידו תשתית ראייתית מפורטת כהלכה ביחס ליכולתם הכלכלית. זאת, בשל כך שתצהיר המערער התומך בבקשה לקוני ולא פורטו בו מאמצים שנעשו לגיוס כספים ממשפחה או באשראי בנקאי, כך שהתמונה המתקבלת אינה מאפשרת לבחון את מצבם הכלכלי של המערערים לאשורו. עוד נקבע בהחלטה, כי אף אם ניתן להניח שמתקיים התנאי בדבר היעדר יכולת כלכלית, ככל שהדברים אמורים לגבי נכסיהם של המערערים בישראל, עדיין לא הוכיחו המערערים כי ההליך מגלה עילה. זאת, לאור העדרם של חוט שדרה מרכזי בכתב התביעה, ופירוט מלא, ממשי, נחוץ של "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). כמו כן, התייחס כבוד הרשם למכשולים העומדים בפני המערערים בשאלת סמכותו של בית משפט בישראל לדון בתביעה נגד המשיבה, הנהנית מחסינות המוקנית לריבון זר. כבוד הרשם הטעים, כי התביעה חסרה ביסוס לכאורי באשר לגובה הסכום הנתבע. לענין אחרון זה נאמר, כי גם בהנחה שכתב התביעה מקיים עילת תביעה, אין באמור בו כדי לבסס את סכום הפיצויים הנתבע, שכן סכום זה נקבע בעלמא וללא כל ראייה תומכת. המבקש אמנם צירף תצהיר שיש בו פירוט מסוים של היקף ההשקעה המקורית במפעלים, ואולם לא נמצא בו ביסוס והסבר לטענה כי השקעה של 2.2. מיליון דולר תפחה לכלל נזק בסכום של למעלה מ- 11 מיליון דולר.

כך גם סברו הערכאות אשר נדרשו לשאלת הפטור מתשלום אגרה בגלגולה השני של התביעה (כבוד הרשמת, בית המשפט המחוזי בערעור ובית המשפט העליון בבקשה לרשות ערעור). בהחלטות שניתנו, יצאו בתי המשפט מהנחה כי למערערים אכן אין אמצעים כלכליים לשלם את האגרה, והשתיתו את ההחלטה שלא לפטור מאגרה על הטעם כי לא הוכח שההליך מגלה עילה. הטעם כי לא הוכחה עילת תביעה ראויה ביחס לסכום הנתבע עמד אף בבסיס החלטותיהם של בתי המשפט שנדרשו לשאלת הפטור במסגרת ה"סיבוב" הראשון של הגשת התביעה.

5.      לצורך הדיון בערעור, אצא אף אני מנקודת מוצא כי אין ביכולתם של המערערים לעמוד בתשלום האגרה. ואולם, כאמור, אין די בכך. בחינה ראשונית ולכאורית של כתב התביעה בקשר עם הבקשה לפטור מתשלום אגרה מעלה, כי התביעה לוקה בשני כשלים מרכזיים, כפי שיפורט להלן, בגינם יש לקבוע שההליך אינו מגלה עילה. ומכאן המסקנה כי יש לדחות את הערעור על ההחלטה שלא לפטור את המערערים מתשלום האגרה.

6.      אמנם המערערים הקטינו את הסכום הנתבע לכדי החלק החמישים (כ- 2%) של הסכום שנתבע בתביעה המקורית (בגלגולה הראשון), אולם עדיין מדובר בסכום גבוה ביותר, שנראה כי איננו מבוסס, אף לא לכאורה.

על פי האמור בכתב התביעה, הסכום הנתבע חושב כדלקמן:

א.     השקעה בסך 1.4 מיליון דולר בבית החרושת לקפה נרשמה באוקראינה בהתאם לחוק השקעות חוץ. תעודת הרישום (Notification for Registration of Foreign Investment), חתומה על ידי השר האוקראיני ליחסים כלכליים, צורפה לכתב התביעה ולבקשה לפטור מאגרה. יתרת ההשקעה בסך 800,000 דולר מבוססת על האמור בתצהיר המערער ועל קביעות פסק הדין הזר.

ב.      לבקשה לפטור מאגרה צורפו נתוני התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של אוקראינה בשנים 1996-2005 מתוך אתר האינטרנט של הבנק הלאומי של אוקראינה (National Bank of Ukraine). על פי נתונים אלה, במהלך השנים 1996-2004, הדגימה אוקראינה צמיחה של 500%. שיעור צמיחה זה יש להחיל על ההשקעה המקורית בסך 2.2 מיליון דולר, לפי שער של 4 ש"ח לדולר. הסכום המתקבל הוא סך של 52,800,000 ש"ח, אשר משיקולי אגרה הועמד על סך של 46,300,000 ש"ח.

ביסוס הסכום הנתבע באופן זה אינו יכול להתקבל. ראשית, כאמור, פסק הדין הזר, מבלי להיכנס לשאלת תוקפו בישראל ולהשלכותיו על התביעה דנן, הכיר בפגיעה מסוימת במערער בקשר עם טענת העינויים בלבד, ולא בקשר עם הטענה בדבר החרמת המפעלים. לפיכך, ספק אם יכול שיהיה בו כדי לבסס את הטענה בדבר יתרת השקעה בסך 800,000 דולר; שנית ועיקר, אפילו נניח כי קיים בסיס לכאורי לקבוע שהמערערים עמדו בהשקעה המקורית הנטענת בסך 2.2 מיליון דולר, לא ניתן להסתמך על נתוני התמ"ג שצורפו כמקור לביסוס סכום התביעה. זאת, מכמה סיבות: בשלב ראשון, לא הונח כל בסיס למסקנה מדוע ניתן לראות בנתוני התמ"ג כמבטאים את שיעור הצמיחה הכלכלית של מדינה. טענה כזו אינה מובנת מאליה כל עיקר ומחייבת הסבר מקצועי. בשלב שני, בין אם מבטאים נתוני התמ"ג את נתוני הצמיחה ובין אם לאו, המדובר בנתונים סטטיסטיים כלליים, המשקללים ומקפלים בתוכם נתונים כלכליים של נכסים ושל אנשים רבים, ובתור שכאלה אין בהם כדי ללמד או לשמש בסיס להערכה מה יכול היה לעלות בגורלם הכלכלי של המפעלים המוחרמים, אלמלא הוחרמו. כוחם הראייתי של נתונים אלה מוגבל ביותר, ואין בהם כדי לבוא במקום ראיות ממשיות המתייחסות למפעלים מושא התביעה.

המסקנה הלכאורית, כי הסכום הנתבע מופרז ומופרך מתחזקת גם נוכח גובה הסכומים שנתבעו בשני כתבי התביעה הקודמים, העולים עשרות מונים על סכום התביעה הנוכחי, ללא כל הסבר, ונראה כי לא היו פועל יוצא של אופן החישוב הנטען עתה על ידי המערערים, כפי שפורט לעיל. לאור האמור, קשה להימנע מן המסקנה כי על פני הדברים דובר בסכומים שרירותיים לחלוטין. תמיהות אלה מתחזקות גם נוכח הפחתתו של הסכום הנתבע מ- 52,800,000 ש"ח ל- 46,300,000 ש"ח משיקולי "גובה האגרה", כאשר כך או כך אין בידי המערערים, לטענתם, לשלמה.

סיכומה של נקודה זו. צדק כבוד הרשם עת קבע, כי לא ניתן לפסול את האפשרות שהשקעה של 2.2 מיליון דולר תצמח לנזק בסכום של 46,300,000 ש"ח, אך הדבר טעון הסבר, שבענייננו המערערים לא סיפקו.